בד"מ 1/98

תקציר

פסק הדין מזכה את הנאשם, עו"ד שלא הגיש דוחות למס הכנסה במשך עשר שנים רצופות, מעבירת המשמעת המיוחסת לו. החלטת הרוב קובעת כי בנסיבות העניין, העבירה בה הורשע הנאשם אינה מהווה קלון. העבירה, כהגדרתה בסעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה, אינה טעונה הוכחת כוונה פלילית, ולא נקבעו הסיבות להשמטתו הממושכת של הנאשם. למרות שמכירים בחומרת הפגם המוסרי המיוחס לנאשם, מסקנת השופטים היא כי נסיבות המקרה אינן מצביעות על פגם כזה. אחד השופטים חולק על כך, וטוען כי משרות האמון של הנאשם בעבר במערכת המשפט, התמשכות העבירה והיעדר הצדקה למחדל, מצביעים על כך שהעבירה אכן מחפירה. השופט החולק מדגיש כי נסיבות העבירה, מעמדו של הנאשם כעורך דין והציפיות המוסריות והאתיות ממקצוע עריכת הדין, גוברות על כל גורם מקל. ההחלטה שלא להרשיע את הנאשם זוכה לביקורת מצד השופט המתנגד, הסבור כי העבירה מצדיקה קלון והרשעה משמעתית.