ע"א 452/05

תקציר

המערערים, שהיו בעלי נכסי דלא ניידי, היו מעורבים בתביעה שהגיש נגדם המשיב מס' 1, שהובילה למינויו של המשיב מס' 2 ככונס נכסים. בקשות הכונס למימוש נכסי המערערים אושרו על ידי בית המשפט, ואילו ניסיונות המערערים להגיב ולצרף חוות דעת שמאי נדחו. לאחר מכן עתרו המערערים לבית המשפט לפסול את השופט בטענה למשוא פנים, אך נדחו בשל תצהיר חסר ושיהוי מוגזם. הם ערערו על החלטה זו, אך היא נדחתה מאחר שהערעור לא לווה בתצהיר כדין והיה שיהוי מוגזם בהעלאת הטענות. יתר על כן, החלטות פרוצדורליות והתבטאויות ביקורתיות של בית המשפט לא היוו עילה לפסילה. הערעור נתפס כניסיון לערער על החלטות פרוצדורליות באמצעות הליכי פסילה, שלא לתכליתם נועדו. במקום זאת, הדרך המיועדת לערער על החלטות כאלה היא באמצעות הליך הערעור. לבסוף, דבריו הביקורתיים של השופט על התנהלות המערערים לא הצביעו על חשש ממשי למשוא פנים. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערים חויבו בהוצאות המשיב.