ת"א 47391-12-15

תקציר

התובע והנתבע הסכימו ליישב את המחלוקות ביניהם באמצעות בוררות. הנתבע פתח בהליכי בוררות אך לא המשיך בהם שנים רבות. בית המשפט קבע כי הנתבעת זנחה את הליך הבוררות וכי הליך זה בטל. לאחר מכן פנה הנתבע לבית המשפט האזרחי כדי לדון באותה תביעה. בית המשפט דחה את התביעה על הסף. ראשית, בית המשפט קבע כי מתן אפשרות לנתבע להתדיין בבית המשפט לאחר שנטש את הליכי הבוררות חותר תחת הסכמתם הבסיסית של הצדדים לבוררות בסכסוכים ביניהם ורוקן את פסיקת בית המשפט בדבר נטישת הליך הבוררות מתוכנו המעשי. שנית, בית המשפט מצא כי טענת הנתבע התיישנה. התביעה הוגשה שנים לאחר שקמה עילת התביעה של הנתבע, והחריג לתקופת ההתיישנות לתביעות שנדחו על הסף, לא חל משום שתביעת הבוררות המקורית נדחתה באופן שמנע מהנתבע להגיש מחדש. יתר על כן, גם אם התביעה לא הייתה חסומה על פי חוק, בית המשפט מצא כי הנתבע עשה שימוש פסול בהליך המשפטי והפר את הציפייה הלגיטימית של התובע שלא להיתבע, דבר המהווה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. לפיכך, קיבל בית המשפט את בקשת התובעת והורה על מחיקת התביעה על הסף, כאשר הנתבע שילם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.