ע"א 1673/93

תקציר

עניינו של פסק דין זה בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שדחה תביעת תובע בגין אי תשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט כמתחייב מתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ז-1987. המערערת טענה כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי משום שניתנה בהודעה בלתי מספקת וביקשה ארכה סבירה לתשלום האגרה. שופט בית המשפט העליון קבע כי מחובת ההודעה בתקנה 8(ב) משתמע כי יש להזהיר בעלי דין מפני דחייה אפשרית של תביעותיהם לפחות שבעה ימים לפני המחיקה, דבר שלא נעשה במקרה זה. יתר על כן, השופט הכיר בכך שבא כוח המערערת טיפל ברשלנות בסוגיית שכר הטרחה ולא סיפק הסבר משכנע לעיכוב בתשלום. עם זאת, השופט בך גם הכיר בכך שקיום החלטת בית המשפט המחוזי יביא לתוצאות חמורות עבור המערערים, לרבות הפסד כספי ניכר ופקיעת תקופת ההתיישנות על תביעתם, מה שימנע מהם לתבוע את המשיב. בסופו של דבר, החליט בית המשפט העליון לקבל את הערעור, תוך שהוא מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומעניק למערער ארכה סופית של 14 יום לתשלום שכר הטרחה. עוד קבע השופט כי יש לפסוק למשיב הוצאות בסך 4,000 ₪, בהתחשב בכך שרשלנותו של המערער הייתה הסיבה העיקרית לערעור. החלטתו של השופט בך התקבלה על ידי השופטים לוין וא', וכתוצאה מכך ניתן פסק הדין לטובת המערער.