עמ"ש 51883-06-20

תקציר

הכרעת הדין בתיק הערעור סובבת בעיקרה סביב שתי סוגיות מרכזיות - מזונות ילדים ומזונות האישה. באשר למזונות ילדים, הערעור נדחה מאחר שממצאיו של בית משפט קמא היו מדויקים עובדתית ועמדו בחוק. בית המשפט קבע כי השתתפותו של האב בכיסוי הוצאות הילדים נאמדה באופן סביר בכ-20%, והסכום שנקבע לצורכי הקטינים היה הולם ותואם את הנוהג הן של בתי המשפט לענייני משפחה והן של בתי הדין השרעיים. לפיכך, לא נדרשה התערבות. עם זאת, הערעור התקבל עקרונית בעניין מזונות האישה. בית הדין קבע כי על פי הדין המוסלמי, החל במקרה זה, הבעל אחראי לקיום אשתו ללא קשר להכנסותיה, בתנאי שהיא עזבה את הבית מסיבות מוצדקות. חריגתו של בית משפט קמא מעיקרון מבוסס זה, המבוססת על פסיקה אחרת הכרוכה בתרחיש שונה, לא נתמכה על ידי שופטי הערעור. יתר על כן, הטענה כי זכותה של האישה למזונות הסתיימה עם חתימת הסכם הגירושין לא הייתה מוצדקת דיה. עוד ציין בית המשפט כי מספר טענות מרכזיות שהועלו על ידי בא כוח המשיב, כגון ראיית המשיב כ"עני" בשל הנטל הכלכלי המוטל עליו, או הסכם הגירושין הפוטר אותו מתשלום מזונות, לא נבחנו או בוררו די הצורך בפסק דינו של בית משפט קמא. לפיכך, המליצו השופטים לדחות את הערעור בעניין מזונות הילדים ולהחזיר את הדיון לבית המשפט קמא לצורך מתן פסק דין מקיף יותר בעניין מזונות האישה. בית משפט קמא הונחה לדבוק בעקרון חובת הבעל לפרנס את אשתו, מבלי להתחשב בהכנסות האישה. השיקולים הספציפיים המפורטים כוללים קביעת סכום המזונות המתאים, בירור האם הסכם הגירושין מוותר על מזונות עבר, הערכת מזונות ממועד חתימת ההסכם ועד לגירושין, קביעת משך תשלומי המזונות והערכת מצבו הכלכלי של המשיב כדי להחליט אם הוא נחשב "עני". בית המשפט קמא יקבע קביעות אלה על סמך הראיות הקיימות או על סמך כל דיון נוסף שימצא לנכון. השופט אשר קולה ניסח את פסק הדין, שעליו הסכימו פה אחד השופטים דני צרפתי ורננה גלפז.