ת"א 33749/07

תקציר

בתביעה בגין נזק לאוטובוס בעקבות תאונה עם רכב פרטי, התובע והנתבע ייחסו כל אחד את האירוע לאשמת השני וביקשו פיצוי. בית המשפט המחוזי ייחס בעבר 40% ו-60% מהאחריות לתובע ולנתבע, בהתאמה, והתביעה שכנגד הנוכחית מבקשת ליישב בין ההוראות השונות של סעיפים 64 ו-68 לפקודת הנזיקין לעניין אשמה ואשם תורם. התובע טוען כי נהג רכבו של הנתבע נושא ברוב האחריות, ואילו הנתבע טוען כי טענת התובע מבוססת על פרשנות מוטעית של המונח "אשמה". בית המשפט, בבואו לפרש את כוונת החוק, מצדד בנאשם. היא מבהירה כי מושג האשמה, כהגדרתו בסעיף 64, חל באופן שונה בהקשרים של סעיפים 64 ו-68; סעיף 64 מתייחס לאשמת הנתבע כלפי התובע, ואילו סעיף 68 מתייחס לאשמתו של התובע עצמו ומצדיק הפחתת פיצויים. במקרה זה, חובות הזהירות של שני הנהגים נגזרות מאותן עובדות וחוקים, ו"נטל האשמה" של כל נהג חופף לחלוטין בכל הנוגע לאותן עובדות ונורמות. אשר על כן, מקבל בית המשפט את התביעה ומורה לנתבעים לפצות את התובע בהתאם לשיעורי האחריות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. פסק דין זה מחזק את העיקרון לפיו בעלי דין אינם יכולים לאמץ עמדות משפטיות סותרות בהליכים שונים ומדגיש את ההיבט הנורמטיבי של דיני הנזיקין בחלוקת אחריות.