ת"א 12361-02-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לאישור פסק בוררות. על פי סעיף 23 לחוק הבוררות, בית משפט רשאי לאשר פסק בוררות לבקשת בעל דין, ואז יראו אותו כפסק דין לכל דבר ועניין, למעט ערעור. יכולתו של בית המשפט להתנגד לאישור מוגבלת - הוא יכול לעשות זאת רק באמצעות בקשה לביטול פסק הבוררות או ערעור עליו. בפני המשיב בבקשת האישור עמדו שתי אפשרויות: להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות או להתנגד לאישורו. עם זאת, כל התנגדות לאישור תוגש בתוך 15 יום מיום קבלת ההודעה על הבקשה לאישור. המשיבה לא הגישה בקשת ביטול וגם לא התנגדה לאישור בתוך פרק הזמן הנדרש. לפיכך, דחה בית המשפט את טענותיו על הסף ואישר את פסק הבוררות. עוד ציין בית המשפט כי בכל מקרה, טענות המשיב התבססו על עילות ביטול, אשר חייבו בקשת ביטול נפרדת. בנוסף, בית המשפט מצא כי ועדת הבוררות פעלה במסגרת סמכותה על סמך שטר הבוררות עליו חתמו הצדדים. גם טענת המשיבה כי הסכם הבוררות הסתיים בפסק הבוררות הראשון נדחתה, שכן שטר הבוררות הסמיך את הפאנל ליתן פסקי בוררות חלקיים והחלטות משלימות. לבסוף, דחה בית המשפט את בקשת המשיב להארכת מועד להגשת בקשת ביטול, שכן היא לא הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש ולא היו טעמים מיוחדים המצדיקים את השיהוי. פסק הבוררות מיום 18.7.2016 אושר והמשיבה חויבה לשלם למבקש הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.