ת"א 6046-09-22

תקציר

פסק דין זה עניינו במחלוקת על הגבול בין שתי חלקות קרקע סמוכות, חלקה 88 בגוש 18844, שבידי התובעים, וחלקה 89, שבידי הנתבעים. התובעים, שלהם זכות קניינית במגרש 88, מבקשים לשמור על הסטטוס קוו של הגבול על פי גבולות הקצאה היסטוריים. הם עותרים לבית המשפט לקבלת מספר סעדים, בהם פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיהם בקרקע, צו להקמת גדר גבול הרוסה וצווי מניעה קבועים האוסרים על הנתבעים להפריע לשימוש שלהם בכביש גישה ולנקוט בכל פעולה העלולה לשנות את זכויותיהם בחלקה. הנתבעים, לעומת זאת, מבקשים לדחות את התביעה. השאלה העיקרית שעל בית המשפט להידרש אליה היא שאלה של סמכות עניינית, והיא האם יש לדון בתיק בבית המשפט המחוזי או בבית משפט השלום. לאחר בחינת טענות הצדדים, מגיע בית המשפט למסקנה כי התביעה מצויה בסמכותו של בית משפט השלום. מסקנה זו מתבססת על הערכת הסעדים המבוקשים על ידי התובעים, אשר על אף שנוסחו כבקשה לפסק דין הצהרתי של בעלות, קשורים במהותם לחזקה ולשימוש במקרקעין. מטרתם האמיתית של התובעים היא לשמור על הגבול כפי שהוא עומד כיום עד שיתקשרו בהסכם חכירה על הקרקע עם רשות מקרקעי ישראל. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי התובעים מחזיקים ברישיון במקרקעין בלבד וכי רמ"י, אשר החלה בתהליך עריכת עסקאות חכירה, אינה צד להליך. בית המשפט מדגיש כי המחלוקת נסובה סביב קביעת הגבול בין שתי החלקות ופרשנותה של החלטה קודמת של בית המשפט בעניין. התובעים מבקשים לשמור על הגבול הקיים עד לחתימת הסכם החכירה של רמ"י, שכן קו הגבול בפועל ישפיע על קביעת הגבול בחוזה. עם זאת, מאחר שהסעדים המבוקשים נוגעים בעיקרם לחזקה ולשימוש במקרקעין, ולא ל"חכירה לדורות ותביעות אחרות הנוגעות למקרקעין", בית משפט השלום הוא הפורום המתאים למקרה זה. לפיכך, התביעה נדחית על הסף מחוסר סמכות עניינית, ללא צו להוצאות, והמזכירות מונחית לסגור את התיק.