ב"ל 10162-11-20

תקציר

המקרה נסוב סביב השאלה מיהו הנהנה העיקרי מאירועי איחוד עובדים הנערכים על ידי מעסיק. המעסיק טען כי הוא הנהנה העיקרי מאירועים אלה וביקש לנכות אותם כהוצאות עסקיות. האירועים המדוברים תרמו ללכידות, גאווה והזדהות של המעסיק והעובדים עם החברה, והעצימו את יחסי העבודה. עם זאת, השופט מצא כי אירועי איחוד אלה נופלים לתחום אפור שבו שני הצדדים הפיקו תועלת משמעותית. הם לא היו פנאי גרידא ולא התמקדו אך ורק בהכשרה מקצועית. השופטת טענה כי האופי המעורב של אירועים אלה גורם לכך שלא ניתן לסווגם באופן מוחלט כמיטיבים בעיקר עם המעסיק. הם היו "אירועים מעורבים", ולכן קשה לקבוע איזו מפלגה הרוויחה יותר. התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהוא, כמעסיק, היה הנהנה העיקרי מהפעילות, במיוחד בהתחשב בהטבות המוחשיות שהפיקו העובדים. השופט גם דחה את הרעיון של מבחנים פורמליסטיים לקביעת הנהנה העיקרי ובמקום זאת דגל בהערכה הקשרית. משכך, פסק השופט כנגד טענת התובעים, וציין כי הם לא פרקו די הצורך את נטל ההוכחה המוטל עליהם. התביעה נדחתה, והתובע חויב להשתתף בהוצאות הנתבעת.