ע"א 193/60

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעה שהוגשה נגד שני נתבעים מכוח שלושה שטרי חוב, בסך כולל של 14,500 לירות, שלטענת התובע נעשו על ידי שני הנתבעים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל את התובעת לערער. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו כי עילת התביעה נגד עושה שטר אינה זהה לעילת תביעה נגד נושא שטר, ואין בית משפט חייב לדון בעילת תביעה שלא נטענה. באשר לאי ההתחשבות החלקית בשניים מהשטרות, קבע בית המשפט כי לא ניתן להעלות את טענת המערער כי לא נשמעו עדויות מסוימות בערעור, שכן המערער לא ביקש להישמע בעניין זה בערכאה הנמוכה יותר. גם קביעתה של השופטת כי הנתבע השני לא חתם על השטרות, ולכן נמחקה מהתביעה, התקבלה. עם זאת, בית המשפט הבחין בשטר השלישי, שבגינו מצא השופט כי הנתבע חייב לתובע 17.50 לירות. מאחר שאי התמורה החלקית הייתה בסכום קצוב, קבע בית המשפט כי ניתן לשמוע את טענת הנתבע כנגד השטר, ושינה את פסק הדין בהתאם. המערערת חויבה לשלם לכל משיב סך הוצאות בסך 250 לירות.