עמ"נ 317/03

תקציר

עניינו של הערעור בסיווג הראוי, לצורכי ארנונה, של שני מגדלי דיור המותאמים לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. העירייה המשיבה סיווגה את המגדלים כבתי הארחה, מלונאות או מגורים (סיווג 316), ואילו המערערת, שבנתה את המגדלים ובבעלותם, טוענת כי יש לסווגם כיחידות דיור. השופט מסכים עם המערערת, וקובע כי יש לסווג את המגדלים כנכסי מגורים, וכי לדיירים, המשתמשים בדירות למגורים, יש את הקשר הקרוב ביותר לנכס, ולכן הם אחראים לתשלום ארנונה. מסקנה זו מתקבלת לאחר בחינת אופיו ושימושו של הבניין, חרף העובדה שהדיירים מופנים למגדלים על ידי ארגון עמידר, הכפוף למשרד הקליטה, ולמרות שירותי הניהול והתחזוקה הניתנים על ידי המערערת. השופטת דוחה גם את טענתו החלופית של המשיב כי המערערת צריכה להיות אחראית לתשלום המסים, וקובעת כי הסכם קודם בין הצדדים בעניין זה נפל בשל מחלוקתם, וכי המשיב אינו מחויב עוד לסיווגו המקורי של הנכס למגורים. השופט מורה למשיב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המערערת, ופוסק כי הדיירים, כבעלי יחידות הדיור, חייבים בארנונה.