ע"א 1747/05

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, אשר דחה את תביעת הבנק המערער כנגד המשיב ציונה לפירעון חוב בסך 29,952 ש"ח. מקורו של החוב בהלוואה שנטלה לילי, שהחוב שלה לבנק ציונה היה מובטח. הבנק טען כי הערבות של ציונה תקפה וכי היא לא שלחה כל הודעת ביטול. עם זאת, ציונה טענה כי הבנק לא גילה לה עובדות מהותיות על מצבה הכלכלי של לילי, דבר שאילו ידעה היה גורם לה להימנע מלחתום על הערבות. בית משפט קמא הסכים עם ציונה ודחה את תביעת הבנק. אין חולק כי על הבנקים חלה חובת גילוי לערבים והיא חלה במקרה זה. חובת הגילוי משתרעת על עובדות מהותיות בדבר הסיכון הכרוך בחתימה על הערבות ומצבו הכלכלי של החייב-ערב העיקרי. במקרה זה, הבנק נדרש לגלות רק את המידע שברשותו, והחובה אינה מחייבת אותו לחקור את הערב. בית המשפט בחן האם הבנק אכן לא גילה לציון עובדות רלוונטיות והגיע למסקנה כי אמנם אין מחלוקת כי ההלוואה הקודמת לא נפרעה במועדה, אך אין ראיות להגשת תביעה נגד לילי. בנוסף, נמצא כי בחשבונה של לילי בסניף הבנק הרלוונטי הייתה יתרה חיובית בעת הערבות וההלוואה נפרעה במועד. מהראיות עולה כי ציונה הייתה מודעת לקשייה הכלכליים של לילי וכי ידעה על החוב לסניף הבנק טרם חתימת הערבות. בנסיבות אלה מצא בית המשפט כי הבנק לא הפר את חובת הגילוי כלפי ציונה, ולפיכך הערבות של ציונה נותרה בתוקף. רוב השופטים הסכימו עם מסקנה זו ופסקו לטובת הבנק. בעקבות זאת חויב ציונה לשלם לבנק את הסכום הנתבע, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.