ע"פ 2699/08

תקציר

זהו סיכום של 16 ערעורים על גזרי הדין של בית המשפט לתעבורה בירושלים בגין עבירות נהיגה בשכרות. המערערת, מדינת ישראל, טענה כי העונשים אינם מרתיעים דיים ואינם משקפים את חומרת העבירה. עוד טענה המדינה כי שגו בתי המשפט בהטלת עונשים נמוכים מהמינימום הקבוע בחוק וכי הקלה כזו אינה מוצדקת מנסיבות מיוחדות. המשיבים הצביעו על נסיבותיהם האישיות ועל התנהלות ההליכים בבית משפט קמא, שלדבריהם חייבו את דחיית הערעורים. לטענתם, הם הסתמכו על הצעותיו של בית משפט קמא להקלה בעונשים בתמורה להודאותיהם ותכננו את חייהם בהתאם. בית המשפט פתח וציין כי עבירות נהיגה בשכרות נמצאות במגמת עלייה וגורמות למספר הולך וגדל של הרוגים ופצועים. לאחר מכן התייחס בית המשפט לטענותיו הכלליות של המערער, והסכים כי על בתי המשפט להעדיף שיקולי גמול, מניעה והרתעה על פני נסיבותיהם האישיות של הפוגעים. בית המשפט הדגיש כי עונש הפסילה המינימלי של שנתיים הקבוע בחוק צריך להיות נקודת המוצא וניתן להפחיתו רק בנסיבות חריגות. בית המשפט התייחס גם לבעיית הסדרי הטיעון שיזם בית משפט קמא, שלא נעשו בהסכמת התביעה. בית המשפט קבע כי עסקאות כאלה אינן לגיטימיות וכי אל לו לבית המשפט להציג עצמו כצד. בהתייחס למקרים הפרטניים, החמיר בית המשפט את העונשים בכל 16 הערעורים. היא הטילה פסילות נהיגה בפועל של בין 15 ל-22 חודשים, בנוסף לעונשים שכבר ריצו המשיבים. על חלק מהמשיבים נגזרו גם עונשי מאסר על תנאי וקנסות. בית המשפט הורה כי תקופות הפסילה בפועל יחלפו מיום 21.6.2009 וכי על המשיבים לוותר על רישיונותיהם אם טרם ריצו את עונשם הקודם עד למועד זה. ההחלטות התקבלו שלא בפניו ב-20 במאי 2009.