ב"ל 31569-10-22

תקציר

ערעורו של המערער נדחה משום שהוועדה המופקדת על הערכת הקשר הסיבתי בין תאונת עבודה לבין ליקויים רפואיים שנבעו ממנה פעלה במסגרת סמכותה ולא טעתה משפטית. לוועדה, גוף רפואי, נתונה הסמכות הבלעדית לקבוע את קיומו של קשר סיבתי רפואי ואת דרגת הנכות הרפואית כתוצאה מתאונת עבודה. במקרה דנן, לא נמצא קשר סיבתי בין פגיעת העבודה המוכרת של המערער לבין ליקוי הכתף שנגרם לו לאחר מכן. קביעה זו התבססה על שיקול דעתה הרפואי של הוועדה, על הבדיקה הקלינית ועל סקירת המסמכים הרפואיים. הוועדה, בהיותה גוף רפואי, אינה אמורה לבחון שאלות משפטיות של קשר סיבתי ואין לה חובה להתייחס לכל פיסת תיעוד רפואי, במיוחד כאשר היא אינה נוגעת לסוגיה שבמחלוקת. בנוסף, החלטת הוועדה מקבלת חיזוק נוכח היעדר ראיות רפואיות חותכות הקושרות בין הפגיעה המוכרת לבין בעיית הכתף המאוחרת. טענת המערער כי היה על הוועדה לבחון את הנושא בעיניים משפטיות אינה מבוססת, שכן חלוקת הסמכויות בין פקיד התביעות לבין הוועדה הרפואית מבוססת היטב. לפיכך, הערר נדחה, והחלטת הוועדה עומדת בעינה.