עמ"ש 17436-10-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך זכויות הורים בישראל, שבמרכזו ההכרה בהורות פסיכולוגית. הערעור נועד לערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר להכיר בגבר, א', כאביה הנפשי של בתם של זוג גרוש ולתקן את שם משפחתה של הבת בהתאם במרשם האוכלוסין. השופטים, חננאל שרעבי, אספרנסה אלון וניצן סילמן, פוסקים פה אחד בעד הערעור, ודוחים את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר. חוות דעתו המקיפה של השופט שרעבי קובעת כי המשפט הישראלי מכיר בהורות על בסיס ארבעה יסודות: זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית, אימוץ וזיקה באמצעות נישואין לבן זוג בעל זיקה גנטית. מאחר שהורות פסיכולוגית אינה נמנית עם קטגוריות מוכרות אלה, מסיקה השופטת כי לא ניתן להכיר בה לצורך רישום במרשם האוכלוסין. הם מדגישים את ההשלכות השליליות האפשריות ואת חוסר ההפיכות שבהכרה בהורות פסיכולוגית במקרה זה, במיוחד נוכח ספקותיו של המערער לגבי אבהותו. יתר על כן, נסיבותיו של מקרה זה שונות באופן מהותי ממקרים תקדימיים קודמים, לרבות בע"א 7038/12, שעניינם טענת אבהות בלתי מעורערת. השופט שרעבי מדגיש את חשיבות הבדיקה הגנטית וחזקת האבהות במשפט הישראלי, ומחייב להוכיח את זהות האב הגנטי. בנוסף להיעדר הקשר הגנטי, מציינת השופטת כי מודל ההורות הנטען של "זיקה לזיקה" מחייב צו הורות שיפוטי, שאינו קיים במקרה זה. דוקטרינת "פיצול המעמד", שאומצה על ידי הערכאה הנמוכה יותר, אינה נתפסת כאפשרות מעשית, נוכח הסיכון לפגיעה פוטנציאלית במעמדה המשפטי של הבת. השופט שרעבי מדגיש את סמכותו הבלעדית של המחוקק או הדין הדתי לקבוע מודלים חדשים של הורות וממליץ שלא ליצור קטגוריה חדשה של "הורות פסיכולוגית" לרישום. הורות פסיכולוגית הוכרה בפסיקה הישראלית רק למטרות שאינן רישום, כגון משמורת. לבסוף, השופטים מסכימים כי לבית המשפט לענייני משפחה אין סמכות להורות על שינויים במרשם האוכלוסין בנוגע לאבהות ושמות משפחה, מה גם שהבת כיום בגירה, ויכולה לשנות את שם משפחתה באופן עצמאי אם תרצה בכך. פסק הדין מדגיש, אפוא, את הצורך להיצמד לקטגוריות ההורות הקיימות המוכרות בחוק ואת ההשלכות האפשריות של חריגה מהן, תוך השארת רצונה וזכויותיה של הבת על כנן, תוך הכרה במגבלות מערכת המשפט בעניינים אלה.