ת"א 48466-10-17

תקציר

בית הדין מקבל את טענת התובע, שהועסק כמנכ"ל וחתם על שני הסכמים, הסכם העסקה והסכם משלים עם הנתבעת, חברה מסחרית שהעסיקה אותו. ההסכם המשלים, שנחתם בין התובעת לנתבעת כהתחייבות אישית, מעניק לתובעת הגנה מפני דילול במקרה של השקעה בחברה. העסקתו של התובע הופסקה והוא חתם על הסכם סיום עם החברה, שלא ציין את ההסכם המשלים. לפיכך, ההסכם המשלים נותר בתוקף. טענת הנתבעת כי התובע הפר את הסכם העבודה, ובכך הצדיק את פיטוריו מבלי לקבל את הסכומים המגיעים על פיו, נדחית. בית המשפט קובע כי התובע לא פעל בניגוד להחלטות הדירקטוריון ולא ניסה לחבל בכניסת המשקיע. כמו כן, החברה הסכימה לשלם לתובע את כל הסכומים המגיעים לו, דבר המצביע על כך שפיטוריו לא נבעו מכל עוולה. באשר לחישוב הסכומים המגיעים לתובע על פי ההסכם המשלים, מינה בית המשפט מומחה, פרופ' זיו רייך, אשר חוות דעתו תומכת בחישובי התובע. לדברי המומחה, התובע זכאי לקבל 159,817 מניות, מתוכן הוא מחזיק כבר 86,000, ובכך לחייב את הנתבעת לספק לו את 73,817 הנותרות. בהתחשב בשווי כל אופציה, זכאית התובעת לסך של 1,936,906 ₪ מהנתבעת. הנתבע נדרש לשלם סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בתוך 30 יום. בנוסף, הנתבע יישא בהוצאות המשפט של התובע, לרבות אגרת בית משפט, שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין בסך 90,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ומיום 25.8.2022.