ת"א 1097/07

תקציר

המחלוקת נוגעת לבעלות בזכויות יוצרים ביצירות שנוצרו במהלך השותפות של התובעים והנתבעים בעסק לגרפיקה ודפוס, לאחר פירוקו. התובע והנתבע השני חתמו על הסכם פירוק בנוגע לנכסי השותפות והתחייבויותיה. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו: (1) האם זכויות היוצרים ביצירות שנוצרו במהלך הפעילות העסקית של השותפות שייכות במקור לשותפות או לשותפים היחידים; (2) אם הראשון, האם הסכם הפירוק העביר זכות יוצרים לתובע; (3) היקף השימוש הנפרד שכל בעל זכות יוצרים משותף רשאי לעשות ביצירות ללא הסכמת האחר; (4) מעמדם של בעלי הדין האחרים. בית המשפט קבע, כי בהיעדר הסכם בין השותפים, הופך כל שותף, בעצם ההתקשרות בשותפות, לבעלים משותף של זכויות היוצרים בכל יצירה שנוצרה במהלך פעילותה העסקית הרגילה של השותפות. לפיכך, ערב הסכם הפירוק, התובע והנתבע השני היו בעלים משותפים של זכויות היוצרים ביצירות שנוצרו במהלך עסקי השותפות. הזכות המוסרית בכל יצירה שייכת לבן הזוג שיצר אותה או השתתף ביצירתה. הסכם הפירוק לא התייחס לזכויות יוצרים, ולכן לא שינה את הבעלות בזכויות היוצרים לאחר פירוק השותפות. כל אחד מבני הזוג יכול היה להשתמש ביצירה כראות עיניו, למעט היצירה שכללה את תמונת ילדיה הקטינים של התובעת, שלגביה הוצא צו מניעה האוסר על הצגתה באינטרנט. באשר לסוגיה השלישית, קבע בית המשפט כי כל בעל זכות יוצרים משותף רשאי להשתמש ביצירות ללא הסכמת האחר, ובלבד ששימוש כאמור הוא סביר ואינו מונע מהבעלים האחר לעשות שימוש זהה, ובכפוף לחובת ההודעה לבעלים האחר על כך. במקרה הנוכחי, כל אחד מהשותפים התנגד לשימוש של השני ביצירות, אך מכיוון ששניהם השתמשו ביצירות באותו אופן, אף אחד מהם לא יכול היה למנוע באופן סביר את השני מלעשות כן. אשר לסוגיה הרביעית, דחה בית המשפט את הטענות נגד התובעת הראשונה – שותפות חדשה לכאורה – שלא הוכחה כקיימתה, ונגד הנתבעת הראשונה, שלטענת הנתבעים לא הייתה לה אישיות משפטית. בית המשפט קיבל את הגנת הסכמת הנתבעים, והטיל על הנתבעים השני והשלישי ביחד ולחוד אחריות לשימוש שעשה הנתבע השני ביצירות.