פ"ה 22017-02-18

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב סכסוך שכר בו היו מעורבים התובעת, שהועסקה בנמל אשדוד, ושני הנתבעים: מדינת ישראל - הממונה על השכר והסכמי העבודה, וחברת נמל אשדוד. מבנה שכרם של התובעים עבר שינויים בעת המעבר מהסכם עבודה אישי להסכם קיבוצי, מה שהוביל להפחתה משמעותית בשכרם הפנסיוני. כדי למנוע זאת, רשות החברות הממשלתיות אישרה תוספת אישית לשמירה על רמת השכר שלהם. עם זאת, התעוררה מחלוקת לגבי פרשנותו ויישומו של אישור זה, מה שהוביל לתביעה מצד התובע. בית המשפט היה צריך לקבוע האם האישור יושם כראוי, ואם לא, כיצד יש ליישמו בצורה נכונה. נושאי המחלוקת העיקריים היו: הכללת גמול שעות נוספות גלובלי בתוספת האישית, הפחתת התוספת האישית עקב עלייה ברכיב הפרמיה והצמדת התוספת האישית למדד המחירים לצרכן. בית המשפט פסק לטובת התובעת בעניין האחרון, וקבע כי יש להמשיך ולהצמיד את התוספת האישית למדד, שכן האישור המקורי נועד לשמור על רמת שכרו של העובד, וביטול הצמדה זו ישנה את התנאים בדיעבד. באשר לגמול שעות נוספות, בית המשפט צידד בנתבעים וקבע כי התוספת האישית אכן כוללת גמול בגין שעות נוספות ואין סיבה לתת תוספת גלובלית בנפרד. בית המשפט גם הסכים עם הנתבעים כי התוספת האישית צריכה לרדת עם הגדלת רכיב הפרמיה, שכן היא חלק מהשכר הפנסיוני. בנוסף, התייחס בית המשפט לסוגיית השבת תשלומים מופרזים לכאורה שקיבל התובע. בהתחשב בתום לבו של התובע, נסיבותיו האישיות וחלוף הזמן, החליט בית המשפט שלא להשיב רטרואקטיבית וביטל את ההחלטה. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, עם זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.