פר"ק 18816-03-23

תקציר

פסק הדין הסתיים בדחיית ערעורה של בזק בשל חוסר שחר וביסוס טענותיהם נגד יורוקום תקשורת. בתחילה טענה בזק כי יורוקום הפרה התחייבויות חוזיות ונזיקיות, לרבות חובת הגינות כבעל שליטה, אך טענות אלה לא פורטו בתביעת החוב הראשונית, ובכך הפרו כללים פרוצדורליים שלא העלו טענות חדשות בערעור. בית המשפט הדגיש כי הביקורת השיפוטית בהקשרי חדלות פירעון צריכה להיות מצומצמת, ולהתערב רק במקרים של סטייה קיצונית מהסבירות או מהגינות. טענתה של בזק בדבר העברת מקדמות מעסקת בזק-יס על ידי יורוקום נבחנה, אך בית המשפט לא מצא מחלוקת עובדתית בנוגע להעברה, ולא הוכח בסיס משפטי מספיק להשבת הכספים מיורוקום. בית המשפט הבהיר כי חובת ההגינות של בעל השליטה אינה חלה על העסקאות הספציפיות המדוברות, שכן יורוקום תקשורת לא הפעילה שליטה פסולה ב-DBS. כמו כן, בזק לא הצליחה להוכיח שיורוקום גרמה להפרת חוזה או ידעה על כך, ואף לא הוכח עשיית עושר ולא במשפט המצדיקה עקיבות של כספים. בנוסף, הטענה בדבר החוב העתידי הפוטנציאלי של יורוקום מהליכים משפטיים מתמשכים חסרה את התימוכין העובדתיים הנדרשים ואת הפירוט הנדרש כדי להיות תקפה. גם טענות פרוצדורליות שהעלתה בזק בנוגע לטיפול במנהלים המיוחדים נדחו, מאחר שבזק לא סיפקה ראיות מקיפות בתחילה. באופן קריטי, נטל ההוכחה הוטל על בזק כנושה, וזו לא עמדה בו כראוי. לפיכך אישר בית המשפט מחדש את ההחלטה המקורית, דחה את ערעורה של בזק והורה להם לכסות את הוצאות המנהלים המיוחדים.