ת"א 1007/00

תקציר

חברת הנדל"ן "מענה" תבעה את הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בשומרון לקבלת פיצויים לאחר שחוותה עיכובים והתייקרויות בפרויקט בנייה. מעונה טענה כי רשלנות הוועדה ומצג שווא בנוגע להיתר בנייה גרמו לעיכובים. החברה תבעה פיצויים בסך 1,750,000 ₪, הכוללים הוצאות מימון ותקורה, הוצאות פרסום ושיווק, שכר טרחת עורכי דין והוצאות מומחה ופגיעה במוניטין. הוועדה הכחישה את האחריות וטענה כי מעונה הייתה מודעת לסיכונים וגם תרמה לנזק בכך שבנייה חרגה מההיתר. בנוסף, שלחה הוועדה הודעת צד ג' לכלל, המבטחת שלה בתקופה הרלוונטית. בית המשפט מצא כי היתר הבנייה ותיקוניו שניתנו על ידי הוועדה אינם חוקיים ורשלניים, ומהווים עוולה אזרחית. עם זאת, היא גם הטילה על מעונה אחריות חלקית לנזק, שכן היא תרמה למצב בכך שבנתה ללא אישור מתאים. צו העצירה השיפוטי, שהוצא בשל חריגות מההיתר, גרם לעיכוב של חודשיים בפרויקט. בית המשפט ייחס 90% מהנזק לרשלנות הוועדה והורה לה לשלם למעונה בהתאם. תביעותיה של מעונה לסעיפי נזק נוספים, לרבות עלויות מימון, תקורה, הוצאות פרסום ושיווק והכנת תוכניות, התקבלו באופן חלקי. בית המשפט פסק דרגות שונות של פיצוי בגין פריטים אלה, תוך הכרה בהשפעתו של צו ההפסקה וההפסקה על הפרויקט. עם זאת, בית המשפט דחה את הטענה לפגיעה במוניטין, ולא מצא ראיות התומכות בה. כמו כן חויבה מעונה לשלם חלק מהוצאות המשפט של הוועדה ושכר טרחת עורך דין. לגבי הודעת הצד השלישי פסק בית המשפט לטובת כלל, מבטחת הוועד. כלל טענה כי הוועדה לא הודיעה להם במועד וכי הפוליסה אינה מכסה רשלנות מקצועית. בית המשפט דחה טענות אלה, וקבע כי הוועדה לא קיבלה את הטענות טרם ההודעה לכלל וכי פוליסת הביטוח כיסתה את רשלנות הוועדה. כלל חויבה לשפות את הוועדה בגין כל הסכומים שנפסקו למענה, כולל הוצאות משפט, למעט הוצאות נוספות הקשורות להודעה המאוחרת. לסיכום, הוועדה הייתה אחראית בעיקר לנזקים שנגרמו למעונה, ואילו לכלל, כמבטחת, הייתה אחריות משנית לשיפוי הוועדה. הסכום הכולל שנפסק למעונה עמד על 337,113 ₪, בניכוי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בנוסף, הוועדה וכלל יישאו בהוצאותיהם, ואילו מעונה תישא בחלק מהוצאות הוועדה ושכר טרחת עורך דין.