רע"א 5982/14

תקציר

במקרה שנדון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, התגלעה מחלוקת משפטית בין המבקש לבין שני משיבים בנוגע להסדר כספי כושל. המבקש טען כי הלווה למשיב הראשון 3,300,000 $ בסך הכל, למרות שהמשיב הודה רק ב-2,000,000 $, ובנוסף השקיע 500,000$ עם תשואה צפויה, מובטחת בשטרי משכנתא. עם זאת, משהמשיב לא עמד בתשלום, התגלה כי המשיב העביר את זכויותיו בנכסים המשועבדים למשיב השני, אביו, ללא תמורה – מהלך שלטענת המבקש היה פיקטיבי ונועד להתחמק מתשלום חובות. בית המשפט המחוזי מצא תחילה את סיכויי ההצלחה של המבקש נמוכים בשל היעדר משכנתאות רשומות, דבר שהיה מכריע במקרים דומים כמו פרשת גנץ. עם זאת, המבקש טען כי ההעברה הייתה תרמית להסתרת נכסים וטען כי למשיב השני, שהיה מודע להסדר כספי זה, אין כל טענה לגיטימית לנכסים. בית המשפט שלערעור הסכים חלקית עם המבקש, ונתן צו מניעה למניעת עסקאות הקשורות לנכסים מסוימים המעורבים, ובכך שמר על האינטרסים של המבקש עד להחלטה יסודית יותר של בית המשפט. בית המשפט נתן עדיפות לבחינת עובדות כמו הבעלות האמיתית והידע על חובות קיימים, שדרשו פתרון נוסף. היא איזנה גורמים אלה והתחשבה בחוסר יכולתו של המבקש לגבות חובות ללא נכסים אלה. יתר על כן, פסק הדין חייב את המשיבים לכסות חלק מהוצאות המשפט של המבקש, המשקף תוצאה מעורבת כי תוך שמירה על הטענות המקוריות, דיון נוסף בטענות שונות כגון בעלות ומעשי מרמה יחייב ביקורת שיפוטית לאחר מכן.