ת"פ 46529-04-14

תקציר

הנאשם נמצא אשם בביצוע ארבע פריצות למגורים במשך עשרה חודשים, וכן בניסיון לפרוץ לבית אחר, ועומד בפני מספר אישומים בהתאם. בית המשפט מכיר בחומרתן של עבירות אלה, שכן הן פוגעות לא רק ברכושם של הקורבנות אלא גם בפרטיותם ובתחושת הביטחון שלהם, ועלולות להוביל לפגיעה פיזית. מדיניות הענישה המחמירה בעבירות כאלה מצביעה על כך שהעונש הטיפוסי יהיה בין 12 ל-24 חודשי מאסר. עם זאת, בשל נסיבותיו הספציפיות של הנאשם, השופט קובע רף נמוך יותר של 9 עד 20 חודשי מאסר לכל אישום של פריצה וגניבה, ו-10 חודשי מאסר לכל אישום של ניסיון פריצה. השופט מתייחס להיעדר עברו הפלילי של הנאשם, לתרומתו לחברה באמצעות פעילות צבאית, משטרתית והתנדבותית, שיתוף הפעולה המלא שלו עם החקירה, חרטה כנה והשתתפותו המוצלחת בהליך טיפולי שעליו הורה שירות המבחן. בעוד שגורמים אלה מצדיקים עונש בקצה התחתון של טווח הענישה ההולם, הסנגור טוען לסטייה נוספת מטווח זה בשל שיקולי שיקום. השופט מכיר בהתקדמותו של הנאשם ובשינויים החיוביים בהתנהגותו, אך גם שוקל את חומרת העבירות ואת הצורך בגמול ובהרתעה. בסופו של דבר, השופט קובע כי אין מנוס מעונש מאסר משמעותי, וגוזר על הנאשם 12 חודשי מאסר, בהתחשב בזמן שכבר ריצה. בנוסף, נגזרו על הנאשם שני עונשי מאסר על תנאי של 10 ו-5 חודשי מאסר כל אחד, המותנים בכך שיימנע מהתנהגות עבריינית נוספת במשך שלוש שנים לאחר שחרורו. כמו כן נדרש הנאשם לפצות את הקורבנות כספית על נזקי עבירותיו. השופט מסיים בהדגשת זכות הערעור בתוך 45 יום ומפנה העתק מפסק הדין לשירות המבחן.