ת"פ 21055-12-19

תקציר

הנאשם הורשע בשני סעיפים של תקיפת בן זוגם, אחד מהם של חבלות, וסעיף אחד של איומים, בהתבסס על הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן. האישום הראשון מתייחס לאירוע בו סטר הנאשם למתלוננת בנוכחות אמה. האישום השני מתייחס לאירוע קודם בו הנאשם היה עצבני בשל חשד לבגידתה של המתלוננת, ותקף אותה. כתב אישום זה כולל גם אירוע בו הנאשם, כשגילה שהמתלוננת מעוניינת להיפרד, איים לשכור חוקר פרטי שיעקוב אחריה ואף איים להרוג אותה. לנאשם עבר פלילי עשיר בעבירות אלימות ומרמה. התביעה טענה לעונש חמור בשל אופי העבירות, המסוכנות הנשקפת מהנאשם ואי לקיחת אחריות על מעשיו, וביקשה לגזור עליו 18 חודשי מאסר. ההגנה טענה לעונש מתון יותר, תוך הדגשת הזמן שחלף מאז האירועים, אפשרות השיקום והעובדה שהמתלוננת עדיין מתגוררת עם הנאשם. השופט ציין את חומרתה של אלימות בין בני זוג ואת הצורך בעונשים מרתיעים, במיוחד במקרים של אלימות ושליטה חוזרות ונשנות. עם זאת, בהתחשב בנסיבות, הם הטילו עונש של 10 חודשי מאסר, בניכוי תקופת המאסר, ו-10 חודשי מאסר על תנאי. עוד קבעה השופטת כי יש לרצות את העונש במקביל לפסיקת היחסים הקרובים, בהתחשב בבקשת התביעה ובעובדות המקרה. כמו כן נמסר לנאשמים על זכותם לערער על פסק הדין.