עת"מ 16085-09-16

תקציר

מכון ויצמן עתר לביטול היטל שטחים ציבוריים שגבתה עיריית רחובות. ההיטל חושב על פי שטח הקרקע והמבנים של המכון, כפול שיעורי ההיטל. המכון טען כי שיעורי ההיטל חושבו באופן שגוי, מה שהוביל להתעשרות העירייה, והיה צריך להיות נמוך יותר בשל השטחים הפתוחים הקיימים בשטחו. עוד נטען כי רוב המבנים נבנו לפני כניסת חוק העזר להיטל, ולעירייה אין סמכות להטיל את ההיטל על נכסים "ותיקים" אלה. כמו כן, טען המכון כי העירייה אכפה את ההיטל באופן סלקטיבי על מתחמים גדולים ועסקים, בעוד שנכסים למגורים לא נגבו באופן יזום. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המכון בעניין שיעורי ההיטל, שכן החישוב נערך באופן מקצועי ואושר על ידי משרד הפנים. היא דחתה גם את הטענה לגבי נכסים ותיקים, שכן חוק העזר לא הגביל את תחולתו לבנייה חדשה, וכוונת מועצת העירייה לא הייתה מחייבת. למרות שבית המשפט קבע כי זמני החיוב השונים של העירייה בגין נכסים למגורים ולמסחר מפלים, הוא לא ביטל את ההיטל או את דרישת התשלום, אלא הורה לעירייה לקבוע מועד חיוב אחיד. כמו כן הונחה העירייה לחשב מחדש את סכום ההיטל עם התעריפים הנכונים והפרשי ההצמדה.