ת"א 54389-11-10

תקציר

התיק סובב סביב אירוע טרגי שהתרחש ביום 23.9.2006, כאשר התובע, תינוק כבן שלושה חודשים וחצי, נמצא כשראשו לכוד בחלל שבין קיר מיטת ילדיו למעקה המיטה, וכתוצאה מכך נוצר שיתוק מוחין מורכב. התובעים, התינוק והוריו, הגישו תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נגד הנתבעת, חברת הרהיטים שמכרה את המיטה. עם זאת, השופט פסק לטובת הנתבע ודחה את התביעה. השאלה המרכזית הייתה האם הנתבעת התרשלה בשיווק מיטת ילדים עם מעקה חלקי שלא כיסה את כל אורך המיטה. השופט קבע כי המיטה היא אכן מיטת ילדים ואינה מתאימה לתינוקות, וההורים היו מודעים להבחנה זו. בנוסף, התינוק נותר ללא השגחה במשך תקופה משמעותית, מה שהוביל לתאונה. השופט לא מצא חובת זהירות קונקרטית מצד הנתבעת, שכן השימוש הרגיל במיטה על ידי הקהל המיועד לא היווה כל סיכון. בנוסף, חוות דעת המומחים והראיות הניסיוניות שהוצגו על ידי הנתבעת הטילו ספק באפשרות התרחשות התאונה כפי שתוארה על ידי התובעים. ככלל, השופט הגיע למסקנה כי הנתבע אינו אחראי לרשלנות, שכן הסיכון בשימוש במיטה באופן זה אינו חמור ביותר, והחברה לא תדרוש אמצעי זהירות סבירים. עוד קבעה השופטת כי המיטה אינה מוצר פגום לפי חוק אחריות למוצרים פגומים, שכן היא אינה מסוכנת מטבעה לשימוש המיועד לה. לבסוף, ההורים לא היו פטורים מאחריות לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ורשלנותם התורמת הייתה מביאה לאחריות חלקית אילו הנתבע היה נמצא אחראי. התביעה נדחתה, והתובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 דולר.