ת"א 57703-09-22

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לפרשנות סעיפים בפקודת השותפויות והאם הם דיספוזיטיביים, כלומר מאפשרים לשותפים לפרק שותפות באופן חד צדדי. הפקודה מבחינה בין פירוק באמצעות הודעת שותף או אירוע לבין פירוק על פי צו בית משפט. האחרון, הנשלט על ידי סעיף 45, מכיל עילות פירוק ונתפס כמסלול נפרד. בית המשפט קובע כי בני זוג אינם יכולים להתנות על סמכותו של בית המשפט להורות על פירוק, שכן סמכות זו היא חיצונית למערכת היחסים ביניהם. עם זאת, שותפים יכולים להגביל את זכותם להגיש בקשה לפירוק באמצעות הסכם, כל עוד הדבר מפורש או מרמז על כוונה ברורה. מדובר בהגבלה משמעותית על הגישה לצדק, ולכן נדרשת שלילה מפורשת או נסיבות ברורות. במקרה זה, הסכם השותפות אינו שולל במידה מספקת את יכולתם של השותפים לפנות לבית המשפט, ולכן הבקשה לדחיית בקשת הפירוק נדחית. המשיבים נדרשים לשלם את הוצאות המבקשים, נוכח הנסיבות הדומות במקרים אחרים בהם היו מעורבים אותם מייצגים. ההחלטה תתקבל בהעדר הצדדים, ולאחר מכן יתקיים דיון לגופה של בקשת הפירוק.