ת"א 56820-07-21

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הנוהג של הנתבעים להחנות את רכבם לאורך גדר רכושם, אשר לטענת התובעים פוגע בזכות המעבר שלהם ומהווה מטרד. בית המשפט בחן האם חניית הנתבעים פוגעת באופן משמעותי בשימוש של התובעים במעבר, ואם כן, האם היא גוברת על זכותם של הנתבעים לחנות על אדמתם. לאחר ששקל את חומר הראיות, פסק בית המשפט לטובת התובעים. בית המשפט קבע כי חניית הנתבעים יצרה פגיעה בלתי סבירה באינטרס ההנאה של התובעים במעבר, במיוחד בהתחשב ברוחב הרחוב ובתמרונים שנדרשו מכניסת התובעים לחניותיהם. כמו כן, נמצא כי מעשיהם של הנתבעים מהווים מטרד, הגורם לתובעים מצוקה נפשית. בעקבות זאת הוציא בית המשפט צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים, נציגיהם ואורחיהם לחנות בקרקע שבמחלוקת. בנוסף, חויבו הנתבעים לשלם לתובעים 10,000 ₪ כפיצוי בגין עוגמת נפש ו-15,000 ₪ כדמי שכירות בגין התקופה בה שהו בחניה שלא כדין, בצירוף הוצאות משפט של התובעים. בפסק הדין הודגש כי על הנתבעים לוודא כי גם המבקרים בביתם מקפידים על מגבלות החניה. התובעים הצליחו בתביעותיהם, והחלטת בית המשפט נועדה להשיב להם את זכות המעבר ולתת סעדים הולמים למטרד שחוו.