רע"א 37112-04-23

תקציר

מדובר במקרה של בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר כתב הגנה בעקבות תאונת דרכים. לאחר שהתובע הגיש תביעה בגין נזקי רכוש כנגד הנתבע, התביעה נדחתה מחוסר מעש בינואר 2019 אך חודשה מאוחר יותר בחודש פברואר. בחודש אפריל הגיש בא כוח הנתבע ייפוי כוח, אך לא הוגש כתב הגנה. בחודש אוגוסט ביקשה התובעת פסק דין בהעדר הגנה, אותו נתן בית המשפט ביום 1.9.2019. הנתבעים ביקשו לבטל את פסק הדין בספטמבר 2019, בטענה שלא קיבלו את כתב התביעה וסברו שהתיק נסגר. התובע התנגד לבקשה זו בטענה כי הנתבע קיבל את התביעה והוא אשם בכך שלא הציג הגנה. פסק הדין הוגש ללשכת ההוצאה לפועל רק בשנת 2023, והנתבע הגיש בקשה דחופה להבהרות, שהובילה להחלטה לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. הנתבעים ערערו על החלטה זו, בטענה כי יש להם סיכויי הצלחה טובים לגופו של עניין ואין לשלול מהם את זכות הגישה לערכאות. התובעת טענה כי יש לדחות את הערעור בשל קיפאון וחוסר כשרון מצד הנתבעת. עם זאת, בית המשפט נתן רשות ערעור וקיבל את הערעור, תוך שהוא מבטל את פסק הדין. זאת, בהתבסס על הסברו המקובל של הנתבע לאי הגשת כתב הגנה ועל כך שפסק הדין ניתן ללא החלטה על חידוש ההליך. בנוסף, בית המשפט מצא כי בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין הוגשה במועד וכי התמהמהות המשיב בביצוע פסק הדין עד לשנת 2023 פגעה בשני הצדדים. המשיב חויב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחת עורך דינו של המבקש, והערבות שהופקדה על ידי המבקש הוחזרה להם.