ע"א 2901/22

תקציר

פסק הדין דן באחריותן של שתי חברות, חברת מיקוד שירותי אבטחה וניקיון בע"מ (מיקוד) והחברה לאבטחת מודיעין אזרחי בע"מ (מודיעין אזרחי), בתביעה בעקבות רצח כפול שבוצע על ידי מאבטח המועסק על ידי המודיעין האזרחי. הקורבנות הם עורך דין ובתו שנהרגה גם היא בפיגוע. התוקף השתמש באקדח שסופק לו על ידי המודיעין האזרחי לצורך עבודתו כמאבטח. יורשיו של המנוח והמוסד לביטוח לאומי, ששילמו תגמולים בשל הגדרתו של האירוע כ"תאונת עבודה", הגישו תביעה נגד הרוצח, שתי החברות, מדינת ישראל וחברת כלל תפעול ואחזקה בע"מ, שהייתה אחראית על תחזוקת וניהול הבניין בו בוצע הרצח. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה נגד המדינה והטיל אחריות על המודיעין האזרחי והמיקוד, והטיל 75% מהאחריות על המודיעין האזרחי ועל 25% הנותרים על מיקוד. מיקוד ערערה על ההחלטה וטענה כי לא הייתה צריכה לשאת באחריות לאירוע. בית המשפט דחה ערעור זה, וקבע כי המאבטח המועסק במיקוד לא דרש מהרוצח להציג רישיון נשק עם כניסתו למבנה, כמתחייב מהוראות הקבע. בית המשפט דחה גם את ערעורה של מיקוד על גובה הפיצויים שנפסקו למל"ל בגין אובדן שירותיו של האב, וקבע כי הסכום סביר. גם המודיעין האזרחי ערער על ההחלטה, ובעיקר ערער על הטלת האחריות. בית המשפט דחה ערעור זה, בקובעו כי הימנעותו של המודיעין האזרחי מלוודא שהמאבטח נושא את הנשק רק בשעות העבודה, כפי שנקבע בהנחיות המשרד לביטחון פנים, משמעה שהם אחראים לתוצאה. בית המשפט הוסיף ודחה את טענות המודיעין האזרחי בנוגע לחלוקת האחריות, ומצא כי חלוקת 75% האחריות למודיעין האזרחי על ידי בית המשפט המחוזי ראויה. שני המערערים טענו כי המנוח נשא באחריות מסוימת לאירוע, שכן הוא סירב להגיש כתב אישום נגד הרוצח שמונה חודשים לפני הפיגוע, למרות שהאחרון איים עליו. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי החלטת המנוח סבירה בנסיבות העניין ולא מהווה גורם תורם לאירוע. באשר לחלוקת האחריות בין המערערים לבין המל"ל, קבע בית המשפט כי שתי החברות אחראיות ביחד ולחוד כלפי המל"ל, חרף אחריותו העיקרית של הרוצח חדל הפירעון. בית המשפט הדגיש כי זכות הסוברוגציה של המל"ל נגזרת מזכותו של הנפגע ונשלטת על ידי דיני הנזיקין, לרבות עקרון האחריות המשותפת ומספר אחריות. לסיכום, ערעורי המיקוד והמודיעין האזרחי נדחו במלואם, והחברות חויבו לכסות את הוצאות המל"ל והוצאות המדינה וכליטיר.