ת"פ 7134/08

תקציר

הנאשמים, שהורשעו בעבירה בבית המשפט המחוזי וזוכו על ידי בית המשפט העליון, תבעו פיצויים מהמדינה בגין הוצאות ההגנה והמאסר שנגזרו עליהם בעקבות זיכויים. בית המשפט דן בשתי החלופות הקבועות בסעיף 80(א) לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים לנאשמים שזוכו. החלופה הראשונה מתייחסת למקרים בהם לא היה בסיס להאשמה, והחלופה השנייה מתייחסת למצבים בהם נסיבות אחרות מצדיקות פיצוי. בית המשפט מצא כי החלופה הראשונה אינה ישימה במקרה זה, שכן כתב האישום התבסס על ראיות מספיקות. לאחר מכן פנה בית המשפט לחלופה השנייה ושקל את סוג הזיכוי, משך המעצר וניהול החקירה וההליך השיפוטי. המבקשים זוכו מחמת ספק סביר, אשר שקל שלא לפסוק פיצויים. עם זאת, תקופת המעצר המשמעותית, מחדלי החקירה וההליך השיפוטי הממושך תמכו בפסיקת פיצויים. בית המשפט שקל גם את אופיים של המבקשים, התנהלותם האנטי-חברתית והרישום הפלילי שלהם, אשר בדרך כלל היו מביאים לשלילת פיצויים אך היו עולים על תקופת המאסר הקצרה. באשר לגובה הפיצוי, בית המשפט התחשב בנסיבותיהם הפרטניות של המבקשים והפחית את פיצוים ב-75%. אגרונוב קיבל 44 אלף שקל על מעצרו ומאסרו, יוסופוב קיבל 10,000 שקל על מעצרו ומאסרו ו-17 אלף שקל על הוצאות ההגנה שלו, בסך כולל של 27 אלף שקל.