ע"א 448/74

תקציר

בעלת עסק להשכרת רכב, המשיבה מס' 1, גנבה את רכבה על-ידי אדם שהתחזה ליצחק שפיגלר. שפיגלר מכר את הרכב למערערת מס' 1, שותפות שעסקה ברכישה, מכירה ותיווך של רכב, שהמערער מס' 2 היה שותף בה. לאחר מכן מכרו המערערים את הרכב למשיב מס' 3. המשיב מס' 1 תבע את המערערים ואת המשיב מס' 3 בגין גניבה, ואילו המערערים טענו כי פעלו כמתווכים בתום לב. בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים קנו ומכרו את הרכב, לא רק בתיווך, וכי המשיבה מס' 3 רכשה אותו בתום לב, ובכך דחה את התביעה נגדה אך הורה למערערים לפצות את המשיבה מס' 1. המערערים ערערו. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ואישר את קביעותיו של בית המשפט המחוזי כי המערערים היו קונים ומוכרים ישירים, ולא מתווכים, וכי הם ביצעו את עוולת הגניבה. גם אם היו מתווכים, הם עדיין היו אחראים להעברת החזקה ברכב שלא כדין. בית המשפט גם אישר את הקביעה כי המשיבה מס' 3 פעלה בתום לב, וכי רכשה בעלות מלאה ברכב, ודחה את התביעה נגדה. באשר לפיצויים, בית המשפט קבע כי הצד הניזוק זכאי לשווי יום הדין ולא ליום הנזק, אלא אם כן הוא התרשל בעיכוב התביעה והערך עלה, מה שלא היה המקרה כאן. בכך אישר בית המשפט את פסק הדין כנגד המערערים, אשר חויבו לשלם למשיבה מס' 1 את הסכום הנתבע, בניכוי הסכום שקיבלה מהמבטחת, בהוצאות. המשיב מס' 3 לא התייצב לדיון בערעור ולא חויב בתשלום הוצאות.