ע"פ 4941/90

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה של החזקת נשק שלא כדין. הראיות שהוצגו כללו כלי נשק ותחמושת שנמצאו בצריף ובארון מטבח ישן הממוקם בחצר ביתו של המשיב. בתחילה הודה המשיב בחקירותיו כי הפריטים היו שלו, אך בהמשך הכחיש כל קשר. בית המשפט המחוזי זיכה את המשיב מחוסר ראיות מספיקות, והוביל את המדינה לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון קבע כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא החיל את חזקת החזקה לפי סעיף 144(ד) לחוק העונשין. על פי החוק, כאשר נמצא נשק במקום, נחשב האדם המחזיק במקום כמחזיק הנשק. בית המשפט הבהיר כי הימצאותם של מרובי מחזיקים במקום אינה שוללת חזקה זו וכי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע לסתור אותה. עם זאת, בית המשפט מצא כי בית המשפט המחוזי לא בחן כראוי אם המשיב יכול לסתור את החזקה. במקום להכריע לגופו של עניין, התמקד בית המשפט המחוזי במהימנות ההודאה. לפיכך, קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה, דחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לדיון נוסף. בית המשפט המחוזי יקבע האם המשיב יכול לסתור את החזקה על סמך הראיות הקיימות, ויאפשר לשני הצדדים להציג טיעונים משלימים.