רע"פ 4892/14

תקציר

הכלל המושרש קובע כי התנגדות לחומרת העונש אינה סיבה מספקת למתן רשות ערעור, אלא אם העונש שהוטל חורג באופן משמעותי ממדיניות הענישה הראויה. במקרה זה, בית המשפט מכיר בחומרת הנסיבות, אך סבור כי העונש שהוטל על המבקש עולה בקנה אחד עם מקרים תקדימיים, על אף היותו בקצה העליון של הקשת. טיעוני המבקש להקלה בעונש, לרבות התייחסות להסכם "סולחה" – גורם מקל פוטנציאלי – אינם נחשבים משכנעים דיים כדי להצדיק הפחתה. בית המשפט מדגיש את חומרת העבירה, שהביאה לתוצאות טרגיות, ומציין את רמת הרשלנות הגבוהה של המבקש, במיוחד נוכח תפקידו כנהג אוטובוס האחראי על בטיחות התלמידים. תנאי התאונה, לרבות תנאי הדרך הנוחים, משמשים להחמרת רשלנותו של המבקש. זאת ועוד, עברו התעבורתי המעיק של המבקש, לרבות הרשעתו לאחרונה בגין התעלמות מרמזור אדום, מכביד עליו. כן מוזכר תקדים של השופט א' רובינשטיין, המדגיש את אחריותם הכבדה של מסיעי הילדים ואת העונשים האפשריים החמורים בהתאם. בסופו של דבר, בית המשפט מחליט כי יש להחיל את מלוא חומרת הדין במקרה זה ודוחה את בקשת רשות הערעור.