עת"מ 40507-02-15

תקציר

העותר הגיש ערר בטענה כי המענה לבקשתו להיתר בנייה אינו ראוי בשל היעדר הודעה אישית. העותר טען כי סעיף 27 לתב"ע מחייב את הוועדה המקומית למסור לו הודעה אישית. בית המשפט חלק על כך, והסביר כי סעיף 27 מעניק זכות התנגדות לכל "בעל עניין" ללא קשר לאופן שבו נודע לו על הבקשה. הוועדה המקומית אף פעלה על פי הנהלים המתאימים בכך שאפשרה לעותר להציג את טענותיו בעל פה ובכתב. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי החלטת הוועדה המקומית שלא לשלוח לעותר הודעה אישית הייתה סבירה. בית המשפט ציין כי הוועדה קבעה קריטריונים לקביעת מי צריך לקבל הודעות אישיות כדי לפשט את הליך התכנון. בעוד ששיקול דעתה של הוועדה לקבוע פגיעה פוטנציאלית אינו צריך להתבסס אך ורק על רוחב הדרך, בית המשפט קבע כי סביר שהוועדה תבסס את החלטתה על הבקשה הספציפית שבפניה, לרבות מרחק הבניין של העותרת מהאתר הנדון, גובה הבניין שיוקם, וגורמים סביבתיים אחרים. בית המשפט התייחס גם למסמך המדיניות אליו התייחסו המשיבים והבהיר כי המונח "דרך" מתייחס רק לחלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב. למרות הסתייגויות מסוימות מפרשנותה של הוועדה המקומית, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין הצדקה להתערב בהחלטתה שלא לשלוח לעותר הודעה אישית. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו פועל כערכאת ערעור ומתערב רק במקרים של החלטות בלתי סבירות. במקרה זה, החלטת הוועדה נמצאה סבירה, במיוחד בהתחשב במרחק המשמעותי בין הבניין של העותרת לבין האתר הנדון. בנוסף, ציין בית המשפט כי דירתו של העותר נמצאת בקומת הקרקע, והבניין שיוקם לא יפגע באופן משמעותי בגישתו לאור השמש ולאוויר. יתר על כן, בית המשפט קבע כי גם אם טעתה הוועדה בכך שלא שלחה הודעה אישית, אין בטעות זו כדי להצדיק את ביטול ההחלטה על ההיתר. דוקטרינת הבטלות היחסית קובעת כי יש להביא בחשבון קריטריונים ושיקולים אחרים, כגון חומרת ההפרה, השפעת הפגיעה על הסעד המבוקש והנזק שנגרם לעותר. במקרה זה, מתן אפשרות לעותר להגיש התנגדות לא ישנה את התוצאה, מה גם שהוועדה כבר שקלה ודחתה התנגדויות דומות. לבסוף, התייחס בית המשפט לטענת המשיב כי העותר היה מודע לבקשה ובמתכוון לא הגיש התנגדות, ולא מצא כל ראיה התומכת בטענה זו. בית המשפט הורה לעותר לשלם הוצאות משפט מינימליות ושכר טרחת עורך דין לאחד המשיבים. העתירה נדחתה, ולעותר ניתנה זכות ערעור בתוך 30 יום.