תפ"ח 7956-02-10

תקציר

הכרעת הדין דנה בחומרת העבירות שבוצעו, מדגישה את העבירה החמורה ביותר של הריגה, ומכירה בעקרון קדושת החיים, המחייב ענישה מחמירה לשם הגנה על אזרחים. השופטים שוקלים את היתרונות והחסרונות של הסדרי טיעון, מכירים בתפקידם ככלי הכרחי במערכת המשפט, תוך הכרה בצורך בעמדות נחרצות בחלק מהמקרים. לאחר בחינת חומר הראיות ושקילת הנסיבות, מוצא בית המשפט כי הסדר הטיעון ראוי ומאוזן, המשרת את האינטרס הציבורי. הנאשמים, שני צעירים עם מוגבלות שכלית קלה, הודו במיוחס להם, בהם עבירות מין והריגת קטין, וירצו עונשי מאסר ממושכים. השופטים מציינים את האופי המחריד של העבירות, את הצורך בהרתעה ואת כישלון המערכת למנוע את הטרגדיה. הם מדגישים כי האינטרס הציבורי בענישה מחמירה גובר על נסיבותיהם האישיות של הנאשמים. על כל נאשם נגזרו עונשי מאסר כוללים של 19 או 22 שנים, לצד מאסר על תנאי בגין עבירות שונות. זכותם לערער לבית המשפט העליון תוך 45 יום.