ב"ל 63082-12-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנות התקנות המסדירות זכאות לגמלת סיעוד לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט בחן האם התקנות לחישוב דמי ביטוח, המחלקות תשלומים נוספים מסוימים על פני חודשים קודמים, צריכות לחול גם בעת קביעת הזכאות לגמלת סיעוד. הנתבעת, המוסד לביטוח לאומי, טענה כי אין מקור נורמטיבי המאפשר לה לאמץ שיטת חישוב זו לעניין גמלת סיעוד. בית המשפט הסכים וציין כי תקנות דמי הביטוח נבדלות מהתקנות המסדירות הטבות ומשרתות תכלית אחרת – גביית דמי ביטוח. בית המשפט הדגיש כי גמלת הסיעוד היא רשת ביטחון סוציאלית ולא גמלה מחליפת שכר. עוד צוין כי תקנות גמלת הסיעוד כבר מאפשרות מידה מסוימת של גמישות, ואימוץ תקנות דמי הביטוח כפי שהציעה הנתבעת אינו סביר. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי תקופת ההתיישנות במקרה זה מתייחסת למכתב הדחייה האחרון מיום 26.12.19, מה שהופך את טענת הנתבע למשוללת כל יסוד. משכך, קבע בית המשפט כי יש לבחון מחדש את עניינו של התובע בהתאם להנחיות שהוזכרו בפסק הדין, והמוסד לביטוח לאומי חויב בהוצאות התובע עד לסכום של עד 3,000 ₪.