עע"מ 7659/22

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את הערעור, תוך שהוא מסווג את חשבון הטוויטר המדובר כבעל מאפיינים ציבוריים, ובכך קבע כי ההחלטה המנהלית לחסום את הגישה של המערער אליו אינה מידתית ויש להסירה. השופט א' ברון, שהוביל את פסק הדין, הדגיש את התפקיד המשמעותי שממלאות הרשתות החברתיות בשיח הציבורי, ומשמש לא פעם כ"כיכר העיר" המודרנית. חשיבותן של הרשתות החברתיות מגדירה מחדש את חופש הביטוי, והופכת אותו לזכות מוחשית נגישה לכל, בניגוד לאילוצים של אמצעי התקשורת שקדמו לאינטרנט. המקרה המדובר עסק בחשבון טוויטר של ראש רשות מקומית, שאמנם אינו חשבון רשות רשמי, אך מציג מאפיינים ציבוריים שכן הוא שימש להפצת מידע הקשור לפעילות מוניציפלית ולאינטראקציה עם הציבור. שאלת המפתח הייתה האם החשבון היה פרטי או ציבורי, וההחלטה השתמשה ב"מבחן הדומיננטיות" המשמש באופן מסורתי להערכת השימוש במשאבים ציבוריים לתעמולת בחירות. נקבע כי החשבון אינו פרטי גרידא, שכן הוא מאפשר תקשורת בנושאים ציבוריים ומהווה חלק בלתי נפרד מהטיפול בבעיות התושבים עם השירותים העירוניים, ולכן חלות עליו חובות המשפט הציבורי. משכך, חסימה של המערערת נחשבה לפעולה מנהלית מופרזת הפוגעת בחופש הביטוי שלה ובגישתה למידע ציבורי. פסק הדין הכיר בצומת המורכב של המשפט הציבורי וניהול המדיה החברתית, ודחק בגופי הרגולציה לקבוע קווים מנחים ברורים לאיזון בין צרכי התקשורת של בעלי תפקידים לבין הזכות הציבורית לביטוי וגישה למידע. בית המשפט הכיר בבעיה הפוטנציאלית של הגבלת השיח הציבורי ובצורך בבהירות חקיקתית בהתוויית אופיים הציבורי או הפרטי של מרחבים מקוונים אלה, ובסופו של דבר הסיר את חסימת הגישה לחשבונו של המערער.