רע"פ 3507/11

תקציר

במקרה הנדון, נבחנה בקשת רשות ערעור לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ברמלה בעניין אירוע של נהיגה בשכרות. המבקש הורשע שלא בפניו בגין נהיגה בגילופין, כאשר תוצאות בדיקת הנשיפה חורגות מהמותר בחוק. פסק הדין הראשוני כלל פסילת רישיון ל-24 חודשים, שישה חודשי פסילה על תנאי וקנס. ניסיונותיו הבאים לבטל הרשעה זו, בהתבסס על כך שנשפט שלא בפניו, לא צלחו; בתי המשפט קבעו כי ההיעדרות אינה מוצדקת וכי עבירות נהיגה בשכרות מותרות שלא בפניו פוסקות לפי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי. המבקש טען כי יש לראות בעבירות אלה עבירות חמורות ולא קלות, ולפיכך אין זכאות להרשעה שלא בפניו. למרות פסיקה לא עקבית ורפורמות חקיקה תלויות ועומדות, בית המשפט המחוזי לא מצא סוגיות משפטיות חדשות המצדיקות ערעור נוסף. כתוצאה מכך, בית המשפט העליון קבע כי סעיף 240 כולל בבירור עבירות כאלה ואישר הן את תוקפו הפרוצדורלי של המשפט שלא בפניו והן את חומרת העונשים כנדרש. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, מה שמחזק את העובדה שהעילות הפרוצדורליות והמשפטיות שצוינו אינן מצדיקות דיון מחדש.