ת"א 56033-09-11

תקציר

התובעת, שהייתה נשואה לנתבעת מס' 1, טענה כי השקיעה סכום כסף ניכר בשיפוץ הדירה שבבעלות הנתבע מס' 1 טרם נישואיהם. לטענתה, השקעות אלה משקפות כוונה ספציפית לחלוק בנכס. עם זאת, השופט לא מצא ראיות התומכות בטענה זו. השופטת התייחסה גם להסכם גירושין בין התובעת לבין הנתבע מס' 1, אשר העניק לתובעת מחצית מהזכויות בנכס. הנתבעים טענו כי הסכם זה הינו פיקטיבי ונועד להבריח נכסים. השופטת הסכימה כי הסכם הגירושין נוסח למראית עין בלבד ולא ביטל את הערות האזהרה והעיקולים שהוטלו על הנכס על ידי נתבעים אחרים. בנוסף, הדגישה השופטת כי על פי חוק יחסי ממון ואיזון משאבים, לא היו לתובעת כל זכויות בדירה שנרכשה על ידי הנתבע מס' 1 טרם נישואיהם. בסופו של דבר, השופט פסק נגד התובעת וקבע כי היא לא הצליחה להוכיח כוונה ספציפית לחלוק בנכס. התובע חויב לשלם לכל אחת מקבוצות הנתבעות הוצאות משפט בסך 11,700 ₪. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים המעורבים וניתנה ביום 16.5.2013.