רע"א 15069-06-21

תקציר

פסק הדין הנדון נעתר לבקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת ים. התביעה המקורית נובעת מתאונת עבודה לכאורה שאירעה ביום 24.5.2011, בה טוען המבקש, תושב הרשות הפלסטינית, כי הועסק שלא כדין בישראל ונפצע באתר שיפוצים בבני ברק. המבקש נקב בשמותיהם של שני משיבים שלטענתו אחראים לפציעתו. המשיבים הכחישו את התאונה ואת הקשר עם המבקש, מה שהוביל לסכסוך משפטי ממושך. במהלך המשפט ביקש המבקש צו איתור סלולרי לטלפון שלו ולטלפונים של המשיבים ביום התאונה. בקשה זו הוגשה באיחור מסוים, אליו התנגדו המשיבים, בנימוק של חוסר הצדקה, שיהוי מופרז ופגיעה אפשרית בפרטיות. בית משפט קמא דחה את הבקשה בעיקר בשל הגשתה המאוחרת. בערעור מצא כבוד השופט כי הבקשה אכן נדחתה, אך אין להתעלם משיקולי הליך הוגן וצדק לטובת מועדים פרוצדורליים נוקשים. השופט ציין את הרלוונטיות המשמעותית של הראיות המבוקשות לגרסאות המקוטבות של האירועים שהוצגו על ידי שני הצדדים. כמו כן, מאחר שבקשת המבקש ביקשה לצמצם את הפגיעה בפרטיות – שהוגבלה למועד האירוע הנטען והציעה הליך עיון חוזר על ידי בית משפט קמא – היא נענתה. פסק הדין מדגיש את הצורך לאזן בין שיקולים פרוצדורליים לבין חתירה לאמת ולצדק, במיוחד כאשר עסקינן בראיות מכריעות. משכך, התקבל הערעור, ובית משפט קמא התבקש ליתן את צו האיתור הסלולרי כמבוקש.