רע"פ 4117/05

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לערעור על פסק דין של בית משפט השלום שהרשיע שני מבקשים, מיכאלוב ומיורוב, בשורה של עבירות, בהן קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בזדון, מרמה ומסירת מידע כוזב. הפרשה סובבת סביב הונאת ביטוח לכאורה שבה רכבו של מיכאלוב נגנב ונמצא שרוף. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקשים על סמך ראיות נסיבתיות, לרבות תצפיות במחסומים, גילוי פריטי רכב בחדרו של מיכאלוב וגרסאות בלתי מהימנות לאירועים שהציגו הנאשמים. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי, בעיקר על קבילותו של תזכיר שהכין מפקד המחסום, אמג'ד מסרי, שהלך לעולמו. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, אישר את ההרשעה וגזר על המבקשים שבעה חודשי מאסר. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בטענה כי אין לראות במזכר של מסרי ראיה וכי אין כל הוכחה שהם עברו במחסום הרלוונטי. הם גם ערערו על חומרת עונשם. בית המשפט העליון דחה את הבקשה, והסכים עם הערכאות הנמוכות יותר כי ההרשעה נתמכה בראיות נסיבתיות משמעותיות, ולפיכך טענות המבקשים אינן משכנעות. בית המשפט הוסיף ואישר את גזר הדין והדגיש את חומרת העבירות, במיוחד לאור מעמדו של מיכאלוב כשוטר. בפסק הדין הודגש כי רשות ערעור על גזר הדין היא חריגה ולא הייתה מוצדקת במקרה זה. לפיכך נדחתה בקשת רשות הערעור.