ע"פ 863/18

תקציר

אדם שהואשם בשורה של עבירות הקשורות לסמים, כולל קשירת קשר להקים ולהפעיל מעבדת סמים, הודה באשמה והורשע על ידי בית המשפט המחוזי מרכז לוד. בית המשפט גזר עליו 36 חודשי מאסר בפועל, קנס של 5,000 שקלים והטיל עליו מאסר על תנאי שהוטל עליו בעבר, כך שבסך הכל נגזרו עליו 42 חודשי מאסר. המבקש ערער על גזר הדין וביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן או לחילופין לקצר את העונש באופן משמעותי. הערעור התמקד אך ורק בחומרת העונש. כן הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, בנימוק של תהליך השיקום, האבהות האחרונה וההריון המתקדם של אשתו. המשיב, נציג המדינה, התנגד לבקשה והדגיש את הצורך באכיפה מיידית של גזר הדין. שופט בית המשפט העליון, לאחר ששקל את הגורמים הרלוונטיים, דחה את בקשת המבקש, תוך שהוא מדגיש את חומרת העבירה, את משך תקופת המאסר שהוטלה עליו ואת עברו הפלילי של המבקש. השופט קבע כי על המבקש לרצות את עונשו כפי שהורה בית המשפט המחוזי, ובכך דחה למעשה את הערעור והותיר על כנו את העונש המקורי.