פ"א 4973-03-13

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על צו הפסקה מינהלי שהוצא למערערת, המפעילה מועדון בשם "הדואר" או "בבל". הצו, שהוצא מכוח סעיף 23(א) לחוק רישוי עסקים, הורה על סגירת המועדון למשך 30 יום. החלטה זו התקבלה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, בעקבות בקשה לביטול הצו. בית המשפט אישר את ההחלטה לאחר דיון, וקבע כי התועלת עולה על ההפסדים הפוטנציאליים והנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה מהסגר. המערערת טענה כי שגה בית המשפט בכך שלא דרש תגובה בכתב מהמשיב וכי הדיון נערך ללא בדיקת עדים או הצגת ראיות. עוד טענו כי בית המשפט לא היה צריך לקבל תיעוד נוסף מנציג משטרתי ביום הדיון. כמו כן, טען המערער כי יש לבטל את ההחלטה בשל פגמים שנפלו בהליך, לרבות הימנעותו של בית המשפט מחקירה נגדית של עדים, וכי הצו אינו מוצדק בשל המספר המצומצם של אירועים של צריכת סמים במועדון. עם זאת, בא כוח המשיב הסתמך על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים, תוך הדגשת החשד לשימוש שגרתי בסמים במועדון ואופייה המנהלי של ההחלטה, שבית המשפט צריך להתערב בה רק אם נפלו בה פגמים של ממש. עוד טענו כי התיעוד החדש אינו הפתעה, שכן המידע כבר היה ידוע לפקיד הרישוי. השופט, לאחר שעיין בטיעונים ובחומרים, דחה את הערעור, ולא מצא טעם בטענות המערער. השופט הדגיש את סבירות ההחלטה המנהלית, וציין כי אל לבתי המשפט להחליף את שיקול דעתם בשיקול הדעת של הרשות המינהלית בהיעדר פגמים משמעותיים. במקרה זה, ההחלטה נמצאה סבירה, כאשר השופט קיבל את ממצאי הערכאה הנמוכה יותר. בעקבות זאת נדחה הערעור, והצו הראשוני לסגירת המועדון נותר על כנו. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.