תלה"מ 12373-09-20

תקציר

השופט דחה את תביעת התובע נגד הנתבע מכמה טעמים. ראשית, באשר לתביעה בגין הפרת חובה חקוקה, התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו, והנתבע לא ניסה להוכיח נזקים כלשהם שנגרמו לו, אלא הסתמך על טענות לפגיעה מכוונת וביקש פיצויים סמליים בגין עוגמת נפש ופגיעה במוניטין. שנית, העברת דף מחוות דעת של בית משפט לעובד הבנק אינה מהווה פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות. המידע ששותף לא הכיל פרטים פרטיים או אישיים שלבנק לא הייתה עדיין גישה אליהם. היא התייחסה לנתונים בדבר חשבון משותף של התובע והנתבע בבנק, בהתבסס על מידע שמסר הבנק קודם לכן. חשיפת מידע זה לא חשפה השלכות שליליות חדשות ולכן נחשבה לפגיעה של מה בכך. בנוסף, לנתבעת היה אינטרס אישי לגיטימי לשתף את המידע, שכן הדבר נעשה בתום לב כדי להיענות לדרישת הבנק בדבר פירעון חוב בחשבון המשותף. יתר על כן, השופט ציין כי לא ניתן לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, ובמקרה זה פסיקה כזו אינה מוצדקת. נסיבות המקרה לא הצדיקו הפעלת סעיף 29א לחוק הגנת הפרטיות, במיוחד בהתחשב באופי הפעוט של הפגיעה. תביעת התובעת, אשר טענה להפרת חובה חקוקה ופיצויים לפי חוק הגנת הפרטיות, נדחתה מטעמים מצטברים אלה. בהינתן המסגרת הפרוצדורלית המוסכמת, הורתה השופטת לתובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 2,340 ₪, כולל מע"מ. פסק הדין הותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים.