בר"מ 5425/20

תקציר

עולה לישראל ששהה בארץ תחת רישיון לישיבת ארעי שנים רבות, הגיש בקשה לישיבת קבע. מעמדו של המבקש, שעלה לישראל בשנת 1994 מכוח חוק השבות באמצעות מסמכים מזויפים, נשלל ממנו שנתיים לאחר מכן. בעקבות בקשת מקלט שהגיש בשנת 2003 הוענק לו רישיון ישיבה זמני מסוג ב/1, שהוארך שוב ושוב עד שנת 2010. לאחר מכן הוא קיבל היתר א/5, שגם הוא הוארך, אך בקשותיו הבאות לישיבת קבע נדחו. לאחר מאבק משפטי ממושך, שבמהלכו קבעו בתי המשפט כי הרשויות הישראליות לא שקלו את כל הגורמים הרלוונטיים והורו להן לבחון מחדש את ההחלטה, פנה המבקש לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור על דחיית בקשתו לישיבת קבע. עם זאת, שופט בית המשפט העליון קבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים או לנסיבות מיוחדות כלשהן המצדיקות מתן רשות ערעור, ולפיכך דחה את הבקשה. השופט הדגיש כי על המשיב (משרד הפנים) לתת החלטה חדשה בהקדם, שגם היא תהיה נתונה לביקורת שיפוטית במידת הצורך.