ת"א 1279/96

תקציר

המבקשים, עמוס גבעון ומרים ברזני, ביקשו לאשר את תביעתם כתובענה ייצוגית נגד ארבעה משיבים שהם מרכזים רפואיים המספקים שירותי רפואה פרטיים. המבקשים טענו כי המשיבים גבו ממטופלים שלא כדין תשלום עבור שירותים רפואיים נוספים לצד שכר טרחת הרופא הפרטי, ללא ידיעתם או הסכמתם של המטופלים, ולעיתים אף כאשר שירותים אלה לא ניתנו כלל. המבקשים ביססו את תביעתם על מספר טעמים, לרבות מצג שווא וניצול מצוקת מטופלים לפי חוק הגנת הצרכן, ועילות נוספות לפי חוקים אחרים. המשיבים העלו מספר טענות מקדמיות, לרבות היעדר עילת תביעה אישית, והיעדר פרטים ותצהיר לתמיכה בבקשה. בית המשפט קבע כי למבקשים לא קמה עילת תביעה לפי חוק הגנת הצרכן, שכן טענותיהם התעוררו טרם מועד כניסת החוק לתוקף. עוד קבע בית המשפט כי המבקשים אינם יכולים להגיש תובענה ייצוגית לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, שכן הסעד המבוקש משתנה בין חברי הקבוצה. באשר לטענות בעילה של הטעיה ומצג שווא, קבע בית המשפט כי אין לדחות טענות אלה על הסף, אלא מחייב בחינה נוספת של נסיבותיו של כל מקרה. גם טענת ניצול המצוקה נותרה ללא הכרעה. בית המשפט מצא כי המבקש עמוס גבעון לא יכול היה לייצג את הקבוצה כראוי משום ששימש גם כעורך הדין של הקבוצה והגיש תצהיר, שהיה ייצוג לא הולם. גם תביעתה של המבקשת, מרים ברזני, נדחתה משום שלא היו בה פרטים מהותיים ותצהיר מטעמה, והיא תדרוש תיקונים מהותיים לצד התיקונים המבוקשים בכתב התביעה. לפיכך, הבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית נדחתה במלואה, והמבקשים חויבו לשלם 7,500 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל משיב ושכר טרחת עורך דין.