ע"א 227/61

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך על חוזה מכר נכס בין יוסף אליאסיאן, הקונה, לבין יורשיו של א. היסין ז"ל, המוכר. במסגרת החוזים, שנחתמו ב-1946, מכר חיסין שתי חלקות קרקע לאליאסיאן, עם מיסים שיחולו על הרוכש ממועד החוזה. לאחר מותו של היסין, החוזים לא בוצעו, אך אליאסיאן שילם בתום לב לעורך דינו של המוכר. שנים לאחר מכן, ביקש עורך הדין מאליאסיאן להסדיר את תשלומי המס ולהתייצב לרישום המקרקעין, אך אליאסיאן לא נענה. בעקבות מכתב נוסף עם אזהרה אחרונה, אליאסיאן לא נקט כל פעולה עד שנודע לו שהקרקע הועברה לקונה אחר. לאחר מכן עתר אליאסיאן לבית המשפט על ביצועם הלא מוצלח של החוזים. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אליאסיאן על החלטת בית המשפט המחוזי, ודחה את תביעתו לביצוע בעין. דעת הרוב קבעה כי אמנם סירובו של אליאסיאן לשלם מסים אינו פוסל את תביעתו, אך האיחור המופרז בדרישת הביצוע והמועד הסביר שהציב המוכר מצדיקים שלילת סעד מן היושר. עם זאת, התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שישקול סעד חלופי. השופט זוסמן נעתר לבקשה, ומצא את אליאסיאן בהפרת חוזה בכך שלא שילם מס וסירב לסעד מן היושר, אך התיר אפשרות לסעדים אחרים. ההחלטה מדגישה את החשיבות של פעולה מהירה בביצוע החוזה ואת ההשלכות של חוסר פעולה.