פר"ק 54665-06-12

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב סוגיית חיסיון עורך דין-לקוח והזכות לחיסיון. ליועץ המשפטי הפנימי של הבנק, עו"ד שמואל המר, היו טיוטות משפטיות מקבילות עם פקידי הבנק, שנחשבו כבעלות קשר מהותי לשירות המקצועי שמעניק עורך הדין ללקוח – הבנק במקרה זה. המנהל המיוחד טען כי הבנק, כלקוח, אינו רשאי לטעון לחיסיון, וכי יש לראות במעשיו של עורך הדין כמייצגים אינטרסים של צד אחר, ובכך לשלול כל טענה לחיסיון. עם זאת, השופט קבע כי הזכות לחיסיון שייכת ללקוח, וכל ניסיון להבחין בין עורך הדין ללקוח מבחינת החיסיון יהפוך את העיקרון לחסר משמעות. כמו כן, הדגישה השופטת כי החיסיון חל על מסמכים שברשות הלקוח ואינו מוגבל לתקשורת עם עורך הדין בלבד. השופט דחה גם את טענת המנהל המיוחד כי יש לוותר על החיסיון בשל החשד לעבירות פליליות שבוצעו על ידי יחסי עורך דין-לקוח, שכן היה רק "חשד לכאורה" ותוכן המסמכים לא הצביע על כוונה לבצע עבירה. השופט הגיע למסקנה כי זכות הסודיות של הבנק גוברת על זכות העיון של המנהל המיוחד, מה גם שהחברה לא הייתה צד ישיר לטיוטות המדוברות. לפיכך, בקשתו של המנהל המיוחד לוותר על החיסיון נדחתה.