ת"פ 16343-05-15

תקציר

השופט משרטט את המקרה, החל מגרסתה של המתלוננת לאירועים. המתלונן, קבלן בניין, נקלע לסכסוך כספי עם קבלן משנה בשם עומר, שאיים עליו. רכבו של המתלונן ניזוק מספר רב של פעמים, והוא הגיש מספר תלונות במשטרה ללא הועיל. לאחר מכן, יום אחד, הגיע הנאשם, שהציג עצמו כאחיו של עומר, לביתו של המתלונן יחד עם אדם נוסף ודרש ממנו לשלם את חובו של עומר. המתלונן, שחש מאוים ומאוים, שילם לעומר 10,000 ₪ ולנאשם 2,000 ₪ כדמי טיפול. למרות תשלום זה, עומר והנאשם המשיכו לסחוט את המתלוננת. הם דרשו ממנו לארגן להם עבודה, דבר שעשה המתלונן בתקווה להשיב לו את הפסדיו. אלא שהדבר הוביל לסחיטה נוספת, כאשר הנאשם ועומר דרשו כסף נוסף ואיימו על המתלוננת. המצב הסלים, כאשר הנאשם נעצר בחשד לעבירות אחרות והשתמש בשליחים כדי לאיים על המתלונן בעת מעצרו. המתלונן שילם לנאשם סכום כסף נוסף וחתם על ערבות לשחרורו מהכלא. הנאשם ועומר דרשו כסף נוסף, ומשהמתלונן סירב, גירד הנאשם את פניו בציפורניו והותיר צלקת נראית לעין. המתלונן, שחש מאוים ומפוחד, שכר לנאשם מספר כלי רכב ואף שילם לו כסף נוסף. הנאשם השתמש בכלי הרכב לשימושו הפרטי והמשיך לסחוט את המתלונן. המתלונן תיאר כיצד חש סחיטה ואיום לאורך תקופה ממושכת, כאשר המצב השפיע על מצבו הנפשי. הוא הגיש תלונות רבות במשטרה, אך חש שלא מטפלים בהן. הנתבע, לעומת זאת, טען כי מדובר בכל העניין בסכסוך עסקי והכחיש את הטענות לסחיטה ואיומים. עוד טען כי חקירת המשטרה הייתה מוטה ומגמתית. לאחר בחינת הראיות ועדויות הצדדים, מצא השופט את גרסת המתלונן אמינה ואת טענות הנאשם כחסרות בסיס. השופט קבע כי הנאשם אשם בסחיטה באיומים, תקיפה ואיומים כלפי שוטר. הנאשם הורשע באישומים אלה.