רע"א 1096/97

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט העליון למחלוקת משפטית הנוגעת למכירת מלגזה, תוך התמקדות בסוגיות של הטעיית חוזה, רישום שעבודים וזכויות מתנגשות. בתחילה מכר פימן מלגזה למיו בהסכם שעבוד, אך מיו מכר אותה מחדש למערערים לפני רישום השעבוד. כאשר נודע על פעילות ההונאה של מיו, ביקש פימן לבטל את החוזה ולתבוע מחדש את הבעלות. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי פסקו לטובת פימן, ועמדו על זכותה לבטל את המכירה בשל תרמיתה של מיו וזכויות השעבוד העליונות שלה, למרות רכישתם של המערערים לאחר מכן. בית המשפט העליון אישר החלטות אלה, והדגיש כי המערערים רכשו את המלגזה בכפוף לאותם פגמים בבעלות הקיימים בין פימן למיו. עוד הבהיר בית המשפט כי זכויות הבעלות של פימן, שהועצמו על ידי השעבוד, גברו על כל טענות המערערים, שלא הוכיחו תום לב ושיקול דעת הולם הדרושים כדי לגבור על זכויותיה של פימן. בנוסף, בית המשפט בחן את הדינים הרלוונטיים, וקבע כי הגנת תקנת השוק אינה חלה שכן המכירה לא הייתה במהלך העסקים הרגיל ונעדרה תום לב. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי השעבוד הלא רשום תקף כנגד כל הצדדים, ואישר מחדש את זכותו של פימן במלגזה. עקרונות משפטיים שנדונו כללו זכויות ביטול לפי דיני החוזים, ההשפעה הרטרואקטיבית של רישום שעבודים והיררכיית הזכויות ההוגנות בעסקאות של הטעיה ומרמה. בסופו של דבר, העדיף בית המשפט את זכויות הבעלות והשעבוד המקוריות של פימן על פני טענות המערערים, בשל כישלונה של האחרונה לרכוש בתום לב ובמסגרת שוק מוסדר.